רשומות

 לפני הרבה שנים במסגרת שירות המילואים שלי והתבגרותי בחיים ראיתי את הרידוד הקיצוני (בלשון המעטה קיצוני) של מערך המילואים, חוויתי אותו יחד עם עוד חברי גדוד של לוחמים יוצאי גבעתי, state of the art,  שלאט לאט, קיבל תעסוקה כזאת וכזאת, הוסב לתרגילים כאלו וכאלו (לא נלאה, בגדול מדובר ברידוד הדרישות, רידוד האימונים, רידוד הזמן) האימונים הפכו להיות קצרים יותר ויותר, הדרישות היו נמוכות יותר ויותר - כמו שכולם מכירים. הלכתי בתמימותי לאקדמיה וביקשתי לערוך מחקר על ההשפעה שיש לרידוד מערך המילואים על החברה הישראלית. כלומר, מה יקרה לחברה הישראלית אם חיילי המילואים שהם סוכני הערכים הבסיסיים ביותר של הציונות של ימינו, בעצם מסיימים את עבודתם - האם תהיה לכך השפעה? נעניתי בסבר פנים יפות אבל בטענה מהסוג הבא -  טוב ויפה שמערך המילואים מחזיק את ערכי הציונות והלכידות, אבל זו לא תכליתו, או במילים אחרות, זה יקר מדי. נדמה לי שגם במובן זה המציאות טפחה על פנינו
  יש לי שיחת פתיחה קבועה בימי מיון למועמדים לשנת שירות. אני מתחיל בשאלות ומבקש להניף יד אם התשובה חיובית. מי גר בקיבוץ מי גר במושב מי גר ביישוב קהילתי בסוף 3 מתוך מאה גרים בעיר גם כן עיר, הוד השרון וכדומה. מי מדריך או פעיל בתנועת נוער מי דאגו לו כול חייו לטיפולי שיניים. את מי לקחו פעם בחייו לפחות לבית כנסת. מי היה בחול פעם אחת, פעמיים.. עד 5 פעמים כול האצבעות באויר ולבסוף, למי , במקרה שחש בעיה כלשהי, אז אבא או אימא יכולים לדבר עם מישהו שיסדר, כמובן לכולם. ובדרך כלל כאן אני אומר שהנערים בכפר הנוער הפוכים, וקיבלו את הקלפים הלא נכונים, ומכאן מגלגל את השיחה. השנה בפעם הראשונה הכנסתי עוד הערה. חברה, אמרתי, אתם פריבילגים, אבל זה מנוף להישען עליו ולהיות גאה בו, משום שאתם אחרי השנת שירות תלכו ותקריבו את החיים שלכם, או לכול הפחות תהיו מוכנים לכך, וזו חהיה בחירה שלכם לגמרי, אבל כול הפיגומים שניתנו לכם הביאו אתכם לקומת הגג של בניין החיים ואתם תבחרו את הבחירה הנכונה ותהיו ביחידות הקצה הקרביות. יחד עם כול עם ישראל כמובן. ע.ע בית הספר הריאלי, הפנימיה הצבאית, הימלפרב, ישיבת ירוחם, ועוד מוסדות פאר.
  הכול במיתוג – כשמגדירים מצב מלחמה, אז הרבנות הצבאית יודעת לאפשר ואף לחייב נסיעה לשבת, כשמגדירים מצב מלחמה, היועמ"ש ידע לאפשר ואף לחייב השמדה גם בנזק אגבי. האם התקשורת תבין שאנחנו במלחמה: האם התקשורת מחזקת את האויב? מעודדת אותו להפסיק או להמשיך?. האם המחוקק יבין שגם בביטחון פנים אנחנו במלחמה. גניבות נשק, אמל"ח, הם חלק מהמלחמה. אנחנו מקבלים, בכאב רב,   מצב של תאונות מבצעיות ודו"צ, כי הסיטואציה לא מאפשרת אחרת. יש עוד מחירים שאנחנו צריכים להיות מוכנים לשלם בבט"פ. לפחות לזמן מוגבל

אחת שתיים ניסיון

 אחת שתיים ניסיון אני עדיין בשמ"פ תחת צו 8 אז אני לא כותב באופן חופשי מקווה שהפלטפורמה תאפשר לי גם לפרוק, גם לתרום ואני מקווה שגם אחרים ייתרמו מה שאני כותב הבטן מתפוצצת לפעמים ממה שנראה שראוי לומר הרבה פעמים גם הלב נקרע והדמעות זולגות ככול שבסוף סיסמא פוליטית, מצע או קריאה כלשהי תופיע המילה 'עכשיו' - נדמה לי שהסיכוי יגדל שהמימוש שלה יידחה. באנלוגיה (לא היקש אלא אנלוגיה בלבד) על הניסוי עם התינוקות והמרשמלו (ועל אף מה שנכתב על המהימנות שלו) ככול שנדחה סיפוקים, נגשים את המטרות שלנו יותר טוב. כך נראה לענ"ד ובהקשר הנוכחי יכול להיות שאנו גם נזיק לעצמנו בשימוש במילה הזו